מהר מאוד גיליתי לשמחתי הרבה שיונתן אוהד אקולוגיה ומתעניין בבנייה מסורתית טבעית. יונתן הוא עיתונאי ומתרגם מוכשר שתורם רבות בין היתר ליוזמות שונות של איכות הסביבה בקיבוץ.
בין כל השינויים הנדרשים בדירה, היה צורך בהריסה ובנייה של קיר פנימי חוצץ שיפתור בעיה של אקוסטיקה וייעול וויסות הטמפרטורה בשני החדרים.
הצעתי באופן טבעי קיר אדמה, על בסיס שיטת טיוח על לייסטים: Stick frame wall
יונתן התלהב וגם היסס ואחרי מפגש ענייני עם ירון פרידלנד - אדריכל המתמחה בבנייה טבעית בטכניקות מסורתיות, וצוות אנשי מקצוע בתחום האדמה, הוחלט כי הרעיון אפשרי ונכון לפתירת הבעיות הקיימות. יצאנו לדרך.
פרט קיר טייח על לייסטים
הקיר הנוכחי היה פשוט למדי: שלד מקורות עץ וקרשי עץ אורן ממוסמרים לו לאורך משני צידי השלד.
החלטתי להשתמש בקרשי העץ לפרוק בכדי ליצור את הלייסטים המיוחלים במקום לקנות כאלו מוכנים. אחרי ניסור לא קל של כמה מאות לייסטים – חיברנו אותם לשלד הקיים במרווחים שווים. לבידוד נוסף, העמדנו פרוסות קלקר בתוך הקיר. ניתן ליצור בידוד גם מחומרים רבים אחרים או לקנות מוכן. הקלקר היה תוצר לוואי של המפעל של הקיבוץ ולכן החלטתי לאפשר לו תועלת. קיר הלייסטים מעץ ממוחזר 
השלב הבא היה הכנת הטייח. את המתכון המדויק רצוי להשאיר לאיש מקצוע – במקרה הזה: רותם דה מאיו, מומחה לטיוחי אדמה.
בקיר אדמה, אחד היתרונות הוא יכולת הספיגה והשחרור של רטיבות (ספיחת מים) ובכך מניעת סדקים והתפרקות מוקדמים.
אפשר להגדיר את ההבדל בצורה כזו שתרכובת האדמה חיה בהרמוניה עם הסביבה שלה ואילו מלט (בטון) חי במלחמה מתמדת איתה.
דליים של זהב
התרכובת הייתה מחולקת למספר תערובות המותאמות לשכבות השונות:
השכבה הראשונה מכילה אגרגטים מגדולים ועד הכי קטנים לאטימות אידאלית, חרסית ויותר שערות.
בשכבה השניה והשלישית יש אגרגטים קטנים יותר ופחות שערות.
השכבה הרביעית היא הגימור. לכן כמות החרסית גדולה יותר, ללא שערות והאגרגטים הם הקטנים ביותר שיש – בעיקר אבקת חול. הטיוח נעשה בעזרת מאלדג'.
השכבה הראשונה נתפסת בין הלייסטים ומלפפת אותם כשהשערות מסייעות לאחיזה אולטימטיבית של הטייח בלייסטים. כל שכבה צריכה להתייבש היטב לפני הבאה. לאחר ייבוש חלקי של כל שכבה, "חורצים בעדינות את הטייח בכדי לאפשר תפיסה אולטימטיבית לשכבה הבאה של טייח.
צדו הפנימי של קיר הלייסטים - דוגמא
השכבה האחרונה קובעת את הגימור וכמו כל גימור קיר אחר – המשחק מגוון. האפקט נקבע על ידי סוג האביזר שאתו מטייחים: בלוק עץ, ספוג, קלקר, אבן וכו'. חרסית קיימת בשלל גוונים שכמובן כוללת את קשת הצבעים הטבעית של האדמות: חומים, אפורים, לבנים, אדומים, כתומים וכו'. תמיד אפשר כמובן להשתולל עם פיגמנטים וטכניקות צביעה טבעיות אחרות..
הטבעת עלה
הגימור הסופי היה מריחת הקיר בשמן פשטן אשר נותן את ההגנה הסופית לקיר. צריך לקחת בחשבון שהשמן מכהה את הקיר טיפה ויש גם לנושא זה לא מעט טריקים שרצוי להתייעץ בהם עם איש מקצוע. בכל הקשור לגימורי קיר אדמה אני ממליצה לפנות לניצן איזרוביץ' – המתמחה בתחום זה בארץ.
לרוב, אדמה לא נפגשת בצורה מושלמת עם חומר אחר ויש סיכוי לסדקים באזור המפגש, לכן מסגרנו את הקיר בפנלים מעץ (שנצבע בטכניקה מעניינת) לאורך המפגשים, כולל פנל תחתון תואם והוספנו חלון הולם לפתח האוורור לבקשתו של יונתן. רוב העץ ממוחזר כמובן.
היום הקיר לא רק נותן תחושה נפלאה לפנים הבית ואוירה ייחודית שאין לתאר - רק לחוות, הוא גם מקל על הבעיות שהיו קיימות בחלק זה של הדירה. שני חללים שלא היו מבודדים אקוסטית ולוהטים במיוחד (קומה עליונה תחת גג וקירות חשופים לשמש רוב שעות היום) – היום אלו שני חדרים מבודדים וקרירים יותר בזכות שדרוג המסה התרמית של החלל.
הכי נכון ויעיל היה לגמר את כל שאר הקירות בחדרים האלו או אפילו את הקירות של הדירה כולה, באדמה. באופן זה וויסות החום/קור של הדירה היה אולטימטיבי (למבנה מבטון כמובן). אדמה מהווה מסה תרמית מושלמת, כיוון שהיא "נושמת" וכמו שהיא סופחת ומשחררת רטיבות, כך היא גם עם טמפרטורה. לכן אין בעיה של היווצרות חום כמו בקירות בטון וצורך בקירור אינטנסיבי של המבנה לאורך כל הקיץ, כיוון שבערב קיר האדמה מתקרר במהירות כשם שהתחמם ביום ובכך מקטין את המסה התרמית במבנה. כנ"ל לגבי קור. שוב, הפתרון במקרה שלנו הנו חלקי כיוון שחסר בו תכנון משולב של המבנה כולו. אולם שדרוג בהחלט ניתן להרגיש במקום.
בכדי להדגיש את כוח עמידותו של הקיר שנבנה בתוך בית דירות סטנדרטי בטכניקת ה Stick frame wall מעץ ממוחזר ותרכובת אדמה - קצת היסטוריה על שיטת הבנייה הזו:
למעשה, שיטת הטיוח על לייסטים היא ישנה מאוד וניתן למצוא אותה עדיין במבנים ישנים רבים באירופה ואפילו פה בארצנו, במבנים של טמפלרים מתקופת הגרמנים אשר בימים אלו לא מעט מהם סוף סוף מקבלים כבוד ראוי ועוברים תהליך שימור. במבנים אלו ניתן למצוא את טכניקת הבנייה הזו דווקא בעיקר בתקרות. לרוב השתמשו אז בקנים יבשים (במבוק, או קני סוף שונים שגדלים בסביבות אגמי אירופה) וטייח על בסיס סיד.
למעשה, שיטת הטיוח על לייסטים היא ישנה מאוד וניתן למצוא אותה עדיין במבנים ישנים רבים באירופה ואפילו פה בארצנו, במבנים של טמפלרים מתקופת הגרמנים אשר בימים אלו לא מעט מהם סוף סוף מקבלים כבוד ראוי ועוברים תהליך שימור. במבנים אלו ניתן למצוא את טכניקת הבנייה הזו דווקא בעיקר בתקרות. לרוב השתמשו אז בקנים יבשים (במבוק, או קני סוף שונים שגדלים בסביבות אגמי אירופה) וטייח על בסיס סיד.
השיטה מוכיחה את עצמה בעמידותה בזמן ובכוח הכבידה באופן מפליא כמעט כשחושבים על זה - תקרות שעד היום עומדות בלחצי הזמן והסביבה ללא קושי.
תקרת Lath & Plaster במבנה טמפלרי - אלוני אבא
אני רק אוסיף כי בתרכובת הסיד אין אפילו חרסית, שהיא הדבק העיקרי ולכן קיר האדמה שלנו, רוב הסיכויים שיישאר פה הרבה אחרינו... אם ניתן לו.
לסיום – אלבום התמונות בפיקאסה של הפרויקט מתחילתו ועד סופו:http://picasaweb.google.com/ruth.elings/ADAMA
ולטעימה מעמיקה יותר של בנייה מסורתית מתקדמת בארץ – שלל אלבומים של פרויקטים מרהיבים שבוצעו בידיי ירון, רותם, ניצן ועוד!: http://picasaweb.google.com/nitzani31030
הפתרונות הם אין סופיים!!
